ב 03:05 – הכוח הדרומי פותח באש עזה של שלושת מקלעי הבראונינג ושל הרתק.. התמונה אינהּ אותנטית כמובן אלא נועדה להמחשה בלבד. גם המקלע אינו בראונינג. מקלעני הבראונינג הונחו לכוון את הירי אל צריח המצודה ולהיזהר לא לכוון לחלק התחתון של הקיר הדרומי, כדי לא לפגוע בהתקפת ההטעיה של מחלקת פילון, שאנשיה היו אמורים להתקדם אל הקיר הדרומי. הערבים הופתעו לחלוטין וניתן היה לשמוע את זעקות הבהלה שלהם אולם לאחר זמן מה התעשתו והחלו להשיב אש.
בחסות האש מתגנבים החבלנים של הכוח הצפוני אל הגדרות.
החבלנים מתחילים לחתוך את הגדרות במספרי תיל. הפעולה מתמשכת, כי הערבים עיבו את הגדרות. יש שלוש גדרות וקונצרטינות.
הואיל ואור היום מתקרב, מחליטים על פריצה רועשת – ע"י פיצוץ בונגלור. לוקחים את הבונגלור ממשה פרחי ומכינים אותו לפיצוץ. שומעים את הערבים מעודדים זה את זה בקריאות ושירה.
הבונגלור מתפוצץ והחבלנים – כולל דודו רצים אל הקיר דרך הפרצה.
הפורצים מתחילים לרוץ גם הם ממקומם ליד הבונקר, כי לפי התכנון הפיצוץ הוא סימן שהקיר פוצץ.
לפי אחת הגרסאות (בספר לזכרו של אביר אברון) נשלח רץ להודי לפורצים, שעליהם לחכות לפיצוץ הנוסף אולם משום מה לא הגיעה אליהם הידיעה.
הערבים חשים עתה שהם מותקפים גם מצפון.
הרתק הצמוד פותח באש אל הקומה העליונה והצריח בתמונה: אליעזר שבט ז"ל עם מקלע ברן.
החבלנים מגיעים אל הקיר אולם אין רגליות!
אין כל טעם להפעיל את תרמילי חומר הנפץ על היסוד הגבוה של המצודה – בטון מזוין בגובה 60 ס"מ.
העדר הרגליות – תקלה קריטית, שתקבע במידה רבה את תוצאות הקרב !
החבלנים אוספים במהירות אבנים מסביבת הקיר ועורמים במהירות גל אבנים בצמוד למרכז הקיר (מעברו האחר של הקיר יש מוסך). מניחים את שני תרמילי חומר הנפץ על גל האבנים. החבלן מוסה נאמן מחזיק את המצתים בידיים וצועק: "חבר'ה, אנחנו אוכלים אותם בלי מלח!" . אולם אז נזרק רימון יד ראשון מארגז הרימונים ושניים מן הלוחמים נפצעים.
מודיעים לדודו על הפצועים ובמקום להצית המטענים ולגרור הפצועים הוא מורה על פינוי הפצועים.
הפורצים מהגל הראשון – מגיעים לפרצה ורואים להפתעתם, שהקיר שלם ואין בו
פרצה. אביר אברון, שהגיע ראשון אל הפרצה, רואה את החבלנים מנסים לסדר את חומר הנפץ ליד הקיר ודודו, שהבין את חומרת המצב, יורה אל ארגז הרימונים בטומיגן שלו וצועק: "זה אסון, זה אסון , זה אסון !" .
דודו חוזר לפרצה בגדר עם חבלן, פוגש את אביר אברון וצועק: "לחזור ! תחזיר אותם". אולם עוד
פורצים ממשיכים להגיע בריצה ונוצר פקק של לוחמים בפרצה, בין הגדרות.
הערבים ממשיכים להשליך רימונים מן הארגז. רוב החבלנים והפורצים, המגיעים אל הקיר – נפגע.
דודו חוזר אל הקיר, פוקד להפעיל את חומר הנפץ אך אין מי שיכול לעשות את זה. דודו נפגע, שכב וירה אל הארגז וצעק לשים עליו את המטענים ולפוצץ אותם. הפורצים מגל 2 מגיעים ומנסים לחלץ הפצועים הרבים. נפצעים גם הם ומתחילים לסגת, כשהם גוררים איתם פצועים.
אור ראשון מעתה הכוחות גלויים למגיני המצודה.
הערבים יורים מהקומות העליונות והגג ומשליכים רימונים.
הקשר יוסי זינגר דיווח לחפ"ק על המצב. החפ"ק מורה לאמנון מיליקובסקי לסגת והוא מכריז:
"רבותי לסגת ומי שיכול שיקח איתו פצוע"
שרידי הפורצים והחבלנים נסוגים בחיפוי מקלעים.
יזהר ערמוני מחפה דרומה במקלע על הנסוגים. הוא עומד גלוי לאש האויב ויורה דרומה אל הגג והחלונות, עד שנהרג (הוא יקבל לאחר מותו את אות הגבורה כנציג של הקרב).
בתמונה: דן ערמוני, אחיו של יזהר, עם רס"ר חיים בוזגלו ממג"ב
החמדונים, בני שבט ערב-אל-חמדון, היושבים על הצלע הצפונית של נחל קדש ונחשבו עד עתה לשבט ידידותי, מתחילים לצלוף על הנסוגים צפונה.
אנשי החיפוי הצמוד נפגעים מאש מהמצודה מדרום ומצליפות החמדונים מצפון
נהרגים: אמנון אקרמן, אברהם כהן, אליעזר שבט.
מוסה ברלין ויזהר ערמוני ממשיכים לחפות על נסוגים עד מותו של יזהר ערמוני.
שמחה זקס, מ"מ מנרה, מפקד החלק האחורי של המחלקה, נפצע מצלף בעקב רגלו. כדור מהמשטרה ריסק את עקבו הימני.
רבים מהנסוגים הגיעו אל שמחה זקס כדי להתארגן לחילוץ. היו מבוהלים מאד. ספרו מה שקרה ליד הקיר – "הכל אבוד,דודו נהרג". שמחה זקס ואנשיו עצרו את הנסוגים והכניסו אותם לבונקר ותעלת הקשר, שלידו.
לאחר פציעתו העביר שמחה זקס את הפיקוד למ"כ אמנון מיליקובסקי, שביצע את תפקידו בצורה מעולה.
אמנון מיליקובסקי נפל בנגב בהמשך המלחמה.
כבר היה אור יום בשלב זה.
הקשר יוסי זינגר קבל אמנם פקודת נסיגה אך שמחה זקס סרב, כי יש פצועים. הוא בקש לשלוח תגבורת אולם הפיקוד ענה בשלילה: אין תגבורת ואתם מוקפים !
זקס עיכב הנסיגה לפחות בחצי שעה בתקוה להציל עוד אנשים. הוא עצמו שכב מאחורי סלע. צלף מהחמדונים ירה אליו והוא החליף עמדה. במשך שנים ייסרה אותו המחשבה, שאולי טעה בעיכוב הנסיגה וגרם לעוד נפגעים אולם הוא סבור, שבסופו של דבר נהג נכון בינתיים נמשכה האש מהמשטרה ומכיוון החמדונים. האנשים תפסו מחסות שונים מאחורי סלעים, בתעלת הקשר ובבונקר.