השיירה לרמות-נפתלי
אסתר קל (קליין) – חברתו של אליעזר שבט – חלמה עליו במשך שנים רבות. החלום נפסק, רק אחרי שהעזה לספר על כך לאימו.
אורגנה בצהרי יום המחרת – 22 באפריל – ע"י איציק הוכמן. כללה את חיילי פלוגה ב' בג'חולה וחולתה וחיילי תגבורת.
המטרה: להביא לרמות נפתלי פחי מים, גנרטור, אלונקות , דלק ותחמושת ולפנות משם את הילדים ואימותיהם ואת הפצועים.
90 איש עלו ב-"ואדי אינסוף" ובראש – איציק הוכמן. הגיעו מהר, פרקו הציוד והחלו לרדת ב- 02:00 .
אמנון בן-יהודה נישא על אלונקה ע"י 8 אנשים, שהתחלפו ביניהם ושמרו על אלונקה מאוזנת בדרך הקשה. גם רם אליוביץ' נישא על אלונקה.
התינוקות נישאו בידיים והושתקו בסוכריות, בקבוקים או סמרטוטים רטובים. הירידה קשה וסלעים מדרדרים מדי פעם. הירח מלא והצריח של נבי יושע מזדקר ומאיים מרחוק. רכבים חיכו על הכביש ולקחו את האימהות והילדים ליסוד המעלה.
אמבולנס העביר את רם אליוביץ' ואמנון בן-יהודה מג'חולה לבילינסון הגיעו ב- 17:00 . פרו' הורדן אשכנזי (מנתח מרומניה ניתח את אמנון בן-יהודה). החלמתו – נס רפואי. רק אחרי 40 שנה יפגוש ברמות-נפתלי את האחיות, שטיפלו בו. רם אליוביץ' החלים וחזר לגדוד.
תחילת השיקום
צולם, כנראה, בחג הפסח במטולה מיד אחרי הקרב. פני האנשים אינם שמחים. מימין – משה רודניצקי. ברקע – אביבית והלה, שראו את התמונה לראשונה לאחר 60 שנה !
בנות הכשרת הצופים-דפנה הוזמנו לליל הסדר בכפר-גלעדי. האוירה היתה שלצער ובכי. קבוצה מהן ושני בחורים עברו לשבועיים שמירה במשטרת מטולה – אולי ריפוי קבוצתי.
איציק הוכמן טיפל אישית בבנות, שחבריהן נהרגו ושלח חלק מהן אל בית הוריהן.
אביר אברון נשלח לניחום אבלים בבתי הנופלים ולהזם שמועות על אנשים, שכביכול מתו, למרות שלא השתתפו בקרב (בטעות הוחלף שמו של יצחר רימון ביזהר ערמוני והוא הקים את משפחתו מהשבעה בחיפה)