גופות רבות נמצאו בצמדים – אנשים לא נטשו זה את זה וסייעו זה לזה עד מותם.
היה נסיון נואש לגרור פצועים מהקיר עד שנשמעו לפקודתו של דודו לסגת.
החובשים – בועז עמיקם ומלאכי מוסקוביץ' – הספיקו לחבוש מס' פצועים, עד שמלאכי נפצע ברגליו. בועז לא עזב אותו אלא חבש את רגליו וניסה לחלצו, עד שנפצע גם הוא.
אחרי חודש – גופת מלאכי נמצאה, כשהוא חבוש ברגליו.
גופת בועז נמצאה במרחק רב משם, ליד הכביש, היורד מהמצודה כחודשיים לאחר הקרב.
שמחה זקס נתמך בידי משה פרחי, אמנון מיליקובסקיואשר שוויצר.
יוסי זינגר נפצע, הוריד את מכשיר הקשר וירה בו, כדי שלא יפול בידי האויב. הוא שוכנע ע"י משה פרחי להמשיך לסגת.
הנסוגים והפצועים הגיעו הרובם לג'חולה. טופלו גם בתוך הבנין וגם לידו. שמחה זקס נישא ע"י מולה כהן ונשלח לבית-חולים בטבריה. זמן קצר אחרי הקרב הגיעו לשם האבות של אליעזר שבט ומלאכי מוסקוביץ' והמפגש איתם היה קשה וכואב.
נחזור אל הכוח הדרומי – הרתק וההטעיה
הכוח הדרומי
הסמ"פ – איתמר איצקוביץ'-ארבל-מפקד הרתק, מסביר על הקרב אחרי 61 שנים, לפי תכנית, ששרטט. הקצבת הכדורים היתה 30 כדורים לאיש, וכשהתאונן על כך בפני משה קלמן, נענה, שעליו להסתדר עם זה.
מעט אחרי 03:00 פתחו 3 עמדות המקלפי"ם באש בצרורות על המצודה והצטרף אליהם הרתק של הרובאים, שכיוון את האש אל שער המצודה כדי למנוע מנוסה.
המקלענים כיוונו את האש אל הצריח והקומות העליונות כדי לא לפגוע בפורצים ובמחלקת ההטעיה של פילון. הכיוון היה משוער, הואיל ולא היו להם כדורים נותבים. מפקד המקלעים- רם איליוביץ'-יגאל מכפר-גלעדי. כל אחד משלושת המקלעים היה מסוג בראונינג, שפורק ממטוסי ספיטפייר בריטיים והורכב על חצובה של שוורצלוזה ("כלי שחור") – מקלע גרמני ממלחמת העולם הראשונה. הואיל והמקלעים תוכננו לירי מהאוויר, הם הרימו אבק רב בירי מהקרקע.
אחד המקלעים נתקע זמן קצר לאחר הירי ואנשיו התפנו. המקלע בתמונה – להמחשה בלבד.
דר' אהרון קופרמן – מס' 2 של אריה אדליסט בבראונינג, שהיה הקרוב ביותר למצודה. הוא נעלב, על שלא נכלל בפורצים.
לדעתו הטווח היה קצר מדי – כ- 150 מ'. כוונות הבראונינג לא היו מדויקות, כי תוכננו למטוסים.
קבלו הוראה לירות רק לקומות העליונות – לא לפגוע בפורצים.
גם הוא חש את העיכוב הגדול בפתיחה באש ולפי זכרונו כבר האיר השחר ואז פרצו היריות מכל עבר.
גם הוא העיד על כך, שהירי העיר את הערבים וצווחותיהם נשמעו היטב אך הם התעשתו מהר רהחלו להגיב.
אור היום האיר, הירי נמשך וכאשר אזלה התחמושת של הרתק הגיעו אנשיו את אחת מעמדות המקלעים והחלו לפרק במאמץ רב כדורים משרשראות הירי (כדורי הבראונינג התאימו לרובים שלהם.
מצליפות הערבים מהמצודה ומהסביבה נפגע המ"כ אמנון בן-יהודה מכדור בראשו ואיבד את ההכרה.
בערך ב- 9:00 – קופרמן נשלח ע"י רם אליוביץ' מערבה אל איציק הוכמן.
תוך כדי ריצה-שכיבה רואה בקרחת קטנה את המ"כ אמנון בן-יהודה, מאנשי החפ"ק, שוכב על אלונקה עם כדור בראש ולידו 2 אנשים, המשוכנעים, שהוא מת. אולם הוא שמע אותו ממלמל.
המשיך לרוץ תחת אש דרום-מערבה ופגש את איציק הוכמן, ששאל אותו: "מה אתה עושה כאן ? אתה לא יודע, שקבלנו הוראת נסיגה ?" הוא שלח עם קופרמן עוד שני אנשים והם נשאו את אמנון בן-יהודה תחת אש. קופרמן חזר אל אליוביץ' ואדליסט, ששכבו בשטח. לפתע נפצע רם אליוביץ' נפגע מכדור לכל אורך הזרוע ודם רב פרץ. הם חבשו אותו בתחבושות אישיות (לא היה חוסם עורקים).
נסוגו ופינו את בן-יהודה על עגלה בעלת שני גלגלים. לא ידעו עדיין מה קרה לכח החבלנים הפורצים מצפון.
איציק הוכמן – מתוח אך רגוע.
הנסיגה בכיוון רמות-נפתלי נמשכה מס' שעות בגלל הצליפות
