תוכנית ההתקפה השלישית על נבי יושע – התקפה מדרום
ההתקפה השלישית התרחשה ב- 16-17 במאי 1948. אור ל – 15.05.1948 – הגדוד הראשון תוקף את מלכיה, כובש את מחנה מלכיה ומפתיע את צבא לבנון, המתכונן לפלישה.
15.05.1948 – קרבות קשים באזור מלכיה. אבדות כבדות לגדוד הראשון בערב – הגדוד נסוג לעמדות חדשות באזור תל קדש ומזרחה בכוון רמות נפתלי כדי לבלום פלישה מלבנון
הגדוד השלישי – בפיקוד משה קלמן.
מטה יפת"ח מטיל על פלוגה ג' של הגדוד השלישי ומחלקה נוספת מפלוגה א' לכבוש את המצודה.
המטרות:
- להקל הלחץ מעל הגדוד הראשון
- לפגוע בפולשים מלבנון ולהשלים ההערכות לבלום אותם.
מפקד פלוגה ג' – ראובן נצר מקיבוץ משמר העמק.
מפקד פלוגה ג' – ראובן נצר
מפקדי המחלקות בפלוגה:
- עמנואל טלמור (עמה ספקטור) – גרעין "איתנים" מאפיקים
- יצחק מרחב
- ישראל בנק (שרול)
- דב קליינמן (זעירא) – מ"מ מפלוגה א' – מפקד על מחלקה של חברי הנוער העובד מדגניה א'.
- אחד המכי"ם – אליעזר בן נבט
מגיני המצודה – 150 חיילים לבנוניים – מאנשי אחמד בק.
התכנית כוללת הפעם רק התקפה מדרום – הערכות על הגבעות, שמדרום לכפר נבי-יושע, כניסה אל הכפר נבי-יושע בחסות החשכה, התקדמות אל המצודה בחסות מחסום הטנקים, פריצת הגדרות בחומר נפץ , הצמדת חומר נפץ לקיר הדרומי ופיצוצו ואח"כ – כניסה למצודה דרך הפרצה בקיר וכיבושה.
תפקידי הכוחות בפלוגה:
המחלקות של יצחק מרחב וישראל בנק יהיו בתפקידי רתק וחיפוי.
מחלקת עמנואל ("עמה") ספקטור – כיתת חבלנים ושתי כיתות פורצים – תגיע אל הגדרות, תפרוץ אותן עם בונגלור, תגיע אל הקיר ותפוצץ מטענים כדי לפרוץ פרצה.
מחלקות יצחק מרחב וישראל בנק יפרצו דרכהּ למצודה.
התדריך התקיים על מודל בג'חולה. דר' בן-עמי פלג ושמריהו מקיבוץ יפת"ח, שהשתתפו בפעולה, זוכרים אוירה קשה של מתח ופחד בקרב הכוחות. כל זה בשל הטראומה של המפלה בהתקפה השניה. בן-עמי פלג זוכר אנשים, שעשו את צורכיהם בשדה בג'חולה מרוב פחד. שמריהו זוכר אנשים ובהם מפקדים, שבקשו להשתחרר מן הקרב. לדבריו – שמע מפקדים לוחשים זה לזה, שיש הערכה, ש- 40% מהכוח ייהרגו.
לבסוף עולים הלוחמים בהר בנתיב, שמדרום לכביש, העולה מג'חולה אל המצודה.
התחלת הפעולה:
אור ל- 16.05.1948 – הפעולה החלה בירי אינטנסיבי של שני תותחי נ"מ 20 מ"מ, שהובאו ע"י יגאל אלון במיוחד לפעולה והוצבו בג'חולה. הם פתחו באש אל הקיר המזרחי של המצודה – טווח של כקילומטר אחד.
הכדורים הנותבים יצרו שני שובלי אש, נראו היטב בכל האזור ועשו רושם רב. היתה להם השפעה מוראלית גדולה על התוקפים ועל ההמגינים אך הם רק שרטו את הקיר האיתן של המצודה.
קוביות המחסום האנטי-טנקי אל הגדר החיצונית. תוך זחילה- חבלן נתקל בחוט חשמל ומנתק אותו. אח"כ יתברר, שהוא אמור היה להפעיל מטען חומר נפץ בין קוביות הבטון).
אנשי מחלקת ספקטור פורצים לכפר הנטוש נבי- יושע, הם זוחלים באיטיות לאורך "שיני הדרקון" – קוביות המחסום האנטי-טנקי אל הגדר החיצונית. תוך זחילה- חבלן נתקל בחוט חשמל ומנתק אותו (אח"כ יתברר, שהוא אמור היה להפעיל מטען חומר נפץ בין קוביות הבטון).
הערבים דחסו תיל רב בין הגדר החיצונית לקיר.
הפלמחניקי"ם משתמשים בשני מטעני בונגלור כדי לפוצץ את הגדר וחלק מהתיל. משתמשים בחומר הנפץ, שנועד לקיר כדי לפוצץ התיל – הם מטילים תרמיל אחרי תרמיל אל התיל ומפוצצים אותו.
הפעולה מתנהלת בפיקודם של אהרון יואלי – מפקד כיתת החבלנים, החבלן מלאכי ומפקד הפורצים – בן-עמי פלג (קפלנסקי)
דר' בן-עמי פלג – קפלנסקי (מכונה ע"י נתיבה בן-יהודה בשם עוזי ברגר) – זוכר היטב את סבך התיל ואת הקושי בפריצתו. הוא אינו יכול להסביר את העובדה, שמגיני המצודה ירו אש דלילה למדי ולא הצליחו לבלום את התוקפים.
לבסוף לא נשאר חומר נפץ לפיצוץ הקיר. המ"פ ראובן נצר ניסה בקשר להשיג עוד חומר נפץ כל עוד המעבר פרוץ אך ללא הצלחה. השחר עמד לעלות והכוחות נסוגו אל הרכסים, שמדרום לכפר נבי-יושע וממערב לו. הם תפסו עמדות שליטה באש על המעבר בתיל כדי למנוע תיקונו ע"י הערבים.
דר' בן-עמי פלג – קפלנסקי (מכונה ע"י נתיבה בן-יהודה בשם עוזי ברגר)
חלק מהלוחמים ניהל עם הערבים לוחמה פסיכולוגית בצעקות – הציעו להם להיכנע ואיימו עליהם באיומים, שכלל לא היה אפשר לממשם.
המג"ד משה קלמן וסגן מפקד חיל יפת"ח, מולה כהן, מתדרכים את הכוחות בקשר מגבעה ליד איילת השחר. לפי רינה קלמן, מזכירת הגדוד ולימים אשתו של משה קלמן היה קלמן בשטח, באזור רמות-נפתלי.
צפריר נלקין ואהרון אלדן זוכרים, שתוך כדי קרב הודיעו להם, שהוכרזה המדינה.
ביום 16.05.1948 שרר שרב כבד. הלוחמים, שהיו בשטח ללא מחסה, החלו לסבול ממכות חום והתייבשות.
המ"פ ראובן נצר שולח את המחלקות בתורנות לנוח ולהתרענן ברמות נפתלי ובבונקר הלוחמים הבריטי מדרום-מערב למצודה – על גבעת הרתק של ההתקפה השניה (הבונקר קיים גם כיום).
הערבים ממלכיה רואים את התנועה ויורים מדי פעם בתותחים אל כוחותינו אולם אין אבדות.
את אי התגייסותם של לוחמים ערבים מהסביבה לעזרת המצודה כמו בקרב השני ניתן ליחס לקרבות מלכיה ולנוכחותו של הגדוד הראשון בשטח.
מדי פעם יורים מהמצודה ויש כניסה ויציאה של משוריינים ערביים ממנהּ ואליה. הפלמחניקי"ם חוששים, שמדובר בתגבור כוחות.
חומר נפץ "שידית" מגיע במטוס לראש פינה ומעלים אותו בהר.
מ"פ ג' – ראובן נצר מקיבוץ משמר העמק. ניהל את הקרב בחכמה ובזהירות רבה תוך לימוד כל הלקחים מכשלון ההתקפה השניה. שבוע לפני הקרב השתתפה פלוגתו בכיבוש צפת. פלוגה ג' כבשה בצפת את "בית שלווה" – אחת משלוש עמדות המפתח של העיר. נתיבה בן-יהודה מכנה אותו בספריה "יונתן סלע".
שני קיבוצניקים ממשמר-העמק, מהדור הצעיר, התקשו להאמין, שהסבא החייכן, הצנוע ונעים ההליכות הוא אחד המפי"ם המעולים של חטיבת יפת"ח.
עם חשכה – אור ל- 17.05.1948 – שוב פותחים שני תותחי הנ"מ בירי מג'חולה אל הקיר המזרחי
23:45 – מטוס "פיירצ'ילד" של טייסת הגליל ממריא ממחניים לגיחת הפצצה על המשטרה – כנראה היה זה מעשה ראשון של שיתוף פעולה לכוחות קרקע ואויר במלחמת השחרור.
הטייס – משה פלד. המטילן – אברהם בלטיטה (עלה מפולין. שם משפחתו המיוחד- שיבוש מה של ראשי התבות "בעל תוספות יום טוב", שהוא מצאצאיו)
הניווט הלילי לא היה קלה. הלילה החשוך. הוא התבצע תוך העזרות באבוקות, שהודלקו על הקרקע במקומות מוסכמים מראש.
תצלום מהיומן. בשורה השניה – תעוד ההפצצה של מצודת נבי-יושע. לחץ על התמונה להגדלה
הניווט הצליח והמטוס הגיע אל מעל למצודה.
המטוס ביצע שני יעפים ראשונים והטיל פצצות תבערה אמריקאיות – חבילות של 6 "מקרונים". מדובר בפצצות, שעם פגיעתן בקרקע מתלקחות ומאירות. השטח מואר היטב ורואים המצודה.
בשני היעפים הבאים, שהיו בטיסה נמוכה מעל למצודה, הטילו השניים פצצות של 25 ק"ג – "ציפורניים". אחת פגעה "בול" בחצר הפנימית והשניה החטיאה במעט.
אחרי 61 שנה – משה פלד-פלדמן, מפקד טייסת הגליל (מימין) ואברהם בלטיטה (משמאל) משחזרים את הקרב אל מול מסרטת הוידיאו.
פלד ובלטיטה מחזיקים ביומן המבצעים המקורי של הטייסת, בו מתועדת גם ההפצצה.
הפעולה הזו זרעה בהלה בקרב הערבים ועודדה מאוד את לוחמי הפלמ"ח, שהתפעלו מההפצצה.
בלטיטה טוען, שראה בריחה מהמשטרה – ערבים קפצו מהקומות העליונות וברחו בבהלה. אין לו ספק, שההפצצה הכריעה את הקרב. גם אם לא ההפצצה הזו הכריעה את הקרב, אין ספק, שהיה להּ משקל רב בהחלטת הערבים לעזוב את המשטרה.
אהרון יואלי ובן-עמי פלג מתקרבים דרך הפרצה עם עם תרמילי השידית. מניחים אותם על ספסל ומפוצצים אותם.הפורצים מגיעים אל הקיר הדרומי ומגלים, שלא נפרץ.
הפורצים מחכים בסבלנות ואחד מהם יורה פגזי פיאט עם גז מדמיע. הקיר נפרץ והערבים נסוגים לחצר המצודה. במשך הלילה נכנסים ויוצאים משורינים מהמצודה לכיוון הכפר קאדס (קדש).
עם שחר חבלן עוקף את הבנין ורואה- השער פתוח והמצודה ריקה מחשש למילכוד – מחכים לסטול – ישראל כספין – קצין החבלה הגדודי. ישראל מנטרל חבית של 40 ק"ג חומר-נפץ עם הפעלה חשמלית, שהשאירו הערבים טרם נסיגתם.
בבוקר 17.05.1948 נכנסים חיילי הגדוד השלישי אל המצודה ומניפים את הדגל. על הצריח, המצודה, שגבתה את חייהם של 26 לוחמים היתה סוף-סוף בידינו.\
מצודת נבי יושע לאחר כיבושה. סימני ירי נ"ט ניכרים במבנה.
מצודת נבי יושע. פיצוץ חומר הנפץ ניכר בתחתית הקיר הצפוני
מיד לאחר כיבוש המצודה החלו הלוחמים לחפש את גופות 19 מהנופלים בהתקפה השניה, שנשארו בשטח.
צפריר נלקין ואהרון אלדן ראו גופות מוטלות בשטח. המראה של גופות מוטלות בשטח לאחר חודש היה קשה ולא נעים.
בן-עמי פלג זהה את אליעזר שבט – "ילי".
הערבים לא טרחו לקבור את ההרוגים אלא השליכו את הגופות בניסיון להרחיקן מן המצודה. גופות בודדות נמצאו בבונקר, שמדרום-מזרח למצודה. גופות נמצאו ליד עץ החרובים, מקומו של הרתק הצמוד.
נראה, שרוב גופות ההרוגים, שהיו ליד הקיר הצפוני, הורחקו משם ע"י הערבים.
הגופות לא הושחתו ע"י הערבים (בניגוד לתאורים של נתיבה בן-יהודה) אולם נראה, שהיה ניסיון לשרוף את
חלקן.
לפי ספר שיצא לזכרו של אביר אברון ז"ל – הערבים נסו לקבור גופות בבור רדוד במקום של קבר האחים של היום. (לא מצאתי לכך עדויות).
ב-20.05.1948 עלו כ-10 בחורים מהכשרת הצופים בקיבוץ דפנה למצוא ולזהות גופות של חבריהם. עדיין אפשר היה לזהות לפי פנים, לפי חפצים אישיים ותוך העזרות במספרי תוויות הכביסה של הבגדים (לכל איש היה מספר עבור המכבסה בקיבוץ). המלאכה גרמה זעזוע קשה לבחורים הצעירים ולדברי אסתר קל, חברת ההכשרה: "הם חזרו משם זקנים בעשר שנים".
גופות 3 הרוגים נאספו גם מהכפר נבי-יושע. נראה, שהגופות של מרדכי ראוך ויצחק יזרעאלוביץ' נמצאו במערה הרדודה בשוליים הצפוניים של הכפר.(במורד מתחת לקיר, המכוסה כיום ברצועת אספלט, שהושלכה לכפר בחוסר רגש).
בהחלטה ספונטאנית הוחלט לקבור את הגופות בקבר אחים בצמוד לקיר המזרחי של המשטרה.
שניים מההורים השכולים, שהגיעו בסוף הקבורה, הביעו הסכמתם.
על הקבר הושם שלט זכרון זמני מעץ.ב-28.05.1948 עלה הפלמ"ח לתקוף בשנית את מלכיה. אורי הורביץ גילה בסמוך לכביש לקראת סוף העליה לנבי-יושע גופה נוספת. הוא הסיר את תווית הכביסה מהמכנסיים באולרו וההרוג זוהה כחובש בועז עמיקם. הוא נקבר בחיפה.
בשנת תש"ט הוקדש מקום הקבר בנוכחות המשפחות. האבל הכבד והבכי קורע הלב זכורים עד היום.
